<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תמ"ט</h1>
<h2>דף מו:</h2>
כל המתיר אונא [סרוכה] באומא אינו אלא טועה ומאכיל טרפות לישראל. דהא אמרינן הני תרתי אוני דסריכי להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי. ומדקדק רבינו שלמה כי טעו הראשונים במה שאמרו דדווקא תרי אוני אבל אונא באומא לא. דההיא אומא אינה שמה אלא אונא ובשביל שוטים שקראוה אומא לא נפסיד שם אומתינו. הא ליתה. שהראשונים יפה דקדקו. ולא מטעם ששמה אומא. אלא משום ששמה ריאה. והאי דקרו לה אומא כמו אימא רבתי דאמרי' גבי שניות מתוך שכולן יונקות משם. וראיה לדבריי מדאמרינן עלה בסמוך אמר (רבה) [רבא] חמשה אוני אית לה לראיה תלתא מימינא וכו'. ואם באת לקרות את הגדולה אונא אם כן שבעה יש לה לריאה. אלא בעל כרחך הריאה הוא האומא רבתא. ולא אונא. דפירושא דאונא כמו אוזן קטנה. והקטנה ביותר קרויה ענוניתא דוורדא. כלומר אוזן קטנה מאד. אבל האומה גדולה (דהא) [דהיא] ריאה לא נקרא אזן אלא ריאה. וכינוי שם אומא קראוה הקדמונים להיות מורין בה הלכה להדיוטות. וכי שרו רבנן כסידרן דווקא באוני דהיינו רביתייהו. אבל הריאה והאומא לא התירו. ולא מיקרו רביעתייהו אלא גבי אוני. ועיקר דברי רבא לא באו להתיר אלא לאסור. דהא דקאמר לית להו בדיקותא לאכשורי. אבל התלמוד העמיד בשלא כסידרן אבל בכסידרן היינו רביתייהו. ומאי דשרא [שרא] ומאי דלא שרא הוי כשאר נקובי דריאה. וכן מורין בבי מדרשא תשובות הגאוני' והלכו' גדולות ותשובת הרב ר' משה מפביאה והוא נזכר בערוך כשאר הגאונים. וכן נוהגין לאסור בכל מקום חוץ מאותן מקומות שפשט היתר רבינו שלמה. וכל רבותיו של רבינו שוין לאיסור חוץ מרבו הזקן שפלפל מדעתו כן. ומצינו באבות העולם שלא עמדו בשמועתם וגם לא עמדו אילו השיבום בפניהם. ועוד יש טעמים לאיסור שפירש רבינו ודחאם על לא דבר.
